עיוורון צבעים הוא חוסר יכולת לראות צבעים בדרך המקובלת ולרוב הוא מתבטא כקושי להבחין בין צבעים מסוימים – בין קשת האדומים לירוקים, או בין קשת הכחולים לצהובים. יש המתייחסים לתופעה זו כאל לקות ראייה. ברשתית העין יש שני סוגי תאים קולטי אור:
תאי קנים (Rod Cells) מכילים את הקולטן רודופסין ורגישים לרמות נמוכות של אור.
תאי מדוכים (Cone Cells) מסייעים להבחנה בין צבעים שונים ונמצאים ליד מרכז מנגנון הראייה בעין.
קיימים שלושה סוגים של תאי מדוכים, כשכל סוג רגיש לצבע אחר: אדום, ירוק וכחול.
המוח משתמש בקלט שמעבירים לו המדוכים על מנת לקבוע את תפיסת הצבע.
היחסים בין התאים מאפשרת ראייה של כל קשת הצבעים.
עיוורון צבעים עשוי להופיע בשלושה מקרים:
- העדר אחד או יותר מהמדוכים (זאת למרות קיומם של מיליוני תאי מדוכים בכל אחת מהעיניים , מעל 4 מיליון).
- העדר פעילות באחד או יותר מהמדוכים
- קליטת צבע באופן שונה מהמקובל, על ידי אחד מהמדוכים.
סוגי עיוורון צבעים
קיימות דרגות שונות של עיוורון צבעים:
הדרגה החמורה מתרחשת בהעדר כל שלושת סוגי המדוכים. בדרגה נדירה זו – רואים רק גוונים של אפור.
הדרגה המתונה מופיעה כשכל המדוכים בנמצא, אך אחד אך אחד מהם אינו פועל כראוי.
ישנם אנשים שעיוורון הצבעים שלהם מתבטא רק באור בהיר או רק באור עמום.
עיוורון צבעים משפיע בדרך כלל על שתי העיניים במידה שווה ונותר יציב לכל אורך החיים.
תופעה זו היא מולדת או נרכשת בהמשך החיים.
לעתים שינוי בראיית הצבעים עלול להעיד על קיומה של בעיה אחרת, ולכן בכל מקרה כזה יש לפנות לבדיקת רופא עיניים מומחה.
הסוג השכיח ביותר הוא עיוורון צבעים מולד המקשה על ההבחנה בין אדום לירוק. עיוורון צבעים זה משפיע על כ- 5% עד 8% מהגברים ועל- 0.5% מהנשים. לאנשים שנמצאים בקבוצה זאת, הגוונים האדומים והירוקים נראים זהים ולרוב הם רואים כחום עמום. קיימים גם מקרים של עיוורון לצבעים כחול – צהוב, אך הם נדירים יותר.
הסוג הפחות שכיח הוא הסוג הנרכש במקרים אלה התסמינים הם בעיקר ראייה ירודה ראיית נקודות שחורות ולבנות. את עיוורון צבעים מומלץ לאבחן אצל רופא עיניים, שיתחיל עם מבחן אישיהרה, ואם היא חיובית, ימשיך לבדיקות מעמיקות יותר.
תסמיני עיוורון צבעים
טווח התסמינים נע בין תסמינים מתונים לחמורים.
ישנם אנשים, שחווים תסמינים קלים ואינם מודעים להיותם עיוורי צבעים.
התסמינים כוללים:
- קושי בהבחנה בצבעים בדרך המקובלת או בראיית גוונים ספציפיים.
- קושי עד כדי חוסר יכולת להבחין בהבדלים בין גוונים או בין צבעים דומים.
לרוב – אלא אם כן מדובר במקרה של תסמינים חמורים – עיוורון צבעים אינו משפיע על חדות הראייה. חוסר היכולת לראות צבעים – ראייה של גוונים אפורים בלבד, נקרא: ראייה לא צבעית או אכרומטופסיה (achromatopsia). תופעה זו קשורה לרוב בלקויות ראייה נוספות כמו:
- עין עצלה – ליקוי בראייה בו המוח לא מצליח לפרש ביעילות את התמונות הנשלחות אליו משתי העיניים וליצור מהן תמונה ברורה אחת, מה שגורם לו להפסיק להשתמש באחת מהעיניים. מצב זה הוא בעל השפעה נרחבת על תפיסת העומק והתיאום בין העיניים.
- ניסטגמוס – מצב בו העיניים מרצדות במהירות וגלגל העין נע ללא הרף מצד לצד, למעלה ולמטה או בסיבובים.
- פוטופוביה – אי סבילות לאור – רגישות קיצונית הורמת לסובלים ממנה להימנע מאור השמש, מאורות ניאון ומאורות קדמיים חזקים של מכוניות.
- לקות ראייה חמורה – ראייה ירודה עד כדי כך שאינה ניתנת לתיקון באמצעות עזרי ראייה כמו משקפיים.
הסיבות לעיוורון צבעים
לרוב, עיוורון צבעים הוא מולד ומועבר בין הורה לילד.
עיוורון צבעים שאינו מולד עלול לקרות כתוצאה ממחלה, טראומה, הרעלת תרופות או סמים, מחלות מטבוליות, מחלות כלי דם ובמקרים מסוימים גם נזק לרשתית או לעצב האופטי. עיוורון צבעים הנובע ממחלות נחקר פחות מהסוג המולד, אך ידוע שהוא משפיע באופן שונה על כל אחת מהעיניים ומחמיר עם הזמן.
מי נמצא בסיכון לעיוורון צבעים?
כשמדובר על עיוורון צבעים מולד, בנים הם בעלי סיכון גבוה יותר להיוולד עם עיוורון צבעים מאשר בנות . ההערכה היא שב-1 מתוך 10 גברים, מופיע עיוורון צבעים, בדרגה זו או אחרת, כשהתופעה אופיינית במיוחד לגברים ממוצא צפון אירופי.
כשמדובר על מצב נרכש, ישנם מצבים רפואיים שלסובלים מהם סיכוי גבוה יותר ללקות בעיוורון צבעים:
גלאוקומה, סכרת, ניוון מוקולרי, אלצהיימר, פרקינסון, אלכוהוליזם, לוקמיה, ואנמיה חרמשית.
בנוסף, תרופות מסוימות עלולות להעלות את הסיכוי לעיוורון צבעים.
האם מומלץ לעבור בדיקת עיוורון צבעים?
האקדמיה האמריקאית לרפואת עיניים, לא הוציאה רשימת המלצות רשמיות לבדיקת עיוורון צבעים.
יתכן מאוד שיש לכם עיוורון צבעים מסוג אדום/ירוק, שאינכם מודעים לו, מאחר שהוא לא פוגע בתפקודכם.
יתרה מזאת, גם אם תיבדקו ייתכן מאוד ויימצא שחדות הראייה שלכם ושאר בדיקות העיניים שלכם, נורמליות לחלוטין.
אם יש היסטוריה משפחתית של עיוורון צבעים, או אם אתם חושדים שלכם או לילדכם יש את הלקות הזאת הרי שזה לא מזיק לברר את העניין.
ראשית, אפשר לבדוק זאת באופן עצמי.
הורים מבחינים בדרך כלל שילדם עיוור צבעים בזמן שהוא לומד לראשונה לשיים צבעים.
דרך עצמית נוספת להיבדק היא באמצעות מבחן אישיהרה.
מבחן זה, קרוי כך על שם רופא עיניים יפני – אישיהרה שינובו, שהיה פרופסור באוניברסיטת טוקיו ופיתח אותו עבור הצבא היפני.
על אף שמדובר באמצעי שהומצא לפני כ- 100 שנה, הרי שמדובר בבדיקה שכיחה מאוד בימינו שעובדת עבור רוב האנשים.
עם זאת, במקרים מסויימים, יש צורך בבדיקות נוספות, כמו למשל, במקרים בהם הראייה כל כך ירודה, שלא ניתן לראות דמויות, שלא לדבר על צבעים.
מבחן אישיהרה מלא
איך מאבחנים עיוורון צבעים?
כדי לאבחן עיוורון צבעים אין צורך ללכת לבדיקת אופטומטריסט. עליכם פשוט להסתכל על צלחות הצבע של אישיהרה, שבהן משובצים מספרים בין המון נקודות קטנות וצבעוניות. המספרים הם בצבע שונה מצבעי הרקע של הנקודות.
אם אין לכם עיוורון צבעים, תוכלו להבחין במספרים אם יש לכם – יהיה לכם קשה לזהות מספרים וצורות אלה ויתכן מאוד, במקרים חמורים, שלא תראו כלום בהדפס.
מי שאבחן את עצמו כעיוור צבעים, באמצעות מבחן אישיהרה, חשוב שיכיר את משמעות הלקות. זהו אינו מצב שכיח ונדיר ואינו חמור.
המונח עיוורון צבעים מטעה – רוב הלוקחים בעיוורון צבעים אינם חיים בעולם ללא צבע. למעשה הם רואים את רוב הצבעים בבהירות.
טיפול בעיוורון צבעים
אין טיפול לעיוורון צבעים מולד. לרוב, עיוורון צבעים זה אינו גורם למוגבלות משמעותית. מי שחש שהבעיה מגבילה אותו יכול להיעזר בעדשות ובמשקפיים כדי להקל עליה.
הטיפול בעיוורון צבעים נרכש, תלוי בגורם לבעיה. אם מדובר בתרופה, ניתן להחליף אותה או להפחית את השימוש בה, כדי למנוע החמרה.
לסיכום,
אתם מוזמנים לבדוק את עצמכם במבחן אישיהרה, ולגלות אם אתם עיוורי צבעים.
אם אתם רואים צבעים באופן שונה בפתאומיות, או שהתופעה מחמירה עם הזמן, מומלץ לפנות להתייעצות אצל רופא עיניים מומחה.
