בדיקת ראייה לתינוק או לפעוט שאינו מדבר היא אפשרית, חשובה ומדויקת – וניתן לבצע אותה כבר מגיל לידה. למרות שהתינוק אינו יכול לדווח לנו מה הוא רואה, רפואת העיניים פיתחה שיטות מתקדמות ואמינות להערכת הראייה גם ללא שיתוף פעולה מילולי.
בשלב הראשון הרופא בוחן את התנהגות הראייה של התינוק:
האם הוא יוצר קשר עין, האם הוא עוקב אחרי חפצים זזים, אור או דמויות צבעוניות, האם הוא מגיב לשינויים בעוצמת האור ובמרחק. תנועות העיניים, מיקוד המבט ויכולת המעקב מספקים מידע רב על תפקוד מערכת הראייה.
בשלב הבא נבדק המבנה האנטומי של העין באמצעות מנורת סדק ומכשור ייעודי:
הקרנית, העדשה, הרשתית ועצב הראייה. כך ניתן לשלול מומים, עכירות, פזילה או בעיות מולדות.
לאחר מכן מזליפים טיפות להרחבת האישונים.
ההרחבה מאפשרת בדיקה מדויקת של הרשתית וגם מדידת התשבורת – כלומר "מספר המשקפיים" של העין. בדיקה זו מגלה האם קיימת קוצר ראייה, רוחק ראייה או אסטיגמציה, גם כאשר הילד אינו משתף פעולה באופן פעיל.
אם מבנה העיניים תקין והמספר בתחום הנורמה לגיל –
ניתן לקבוע בביטחון גבוה שהתינוק רואה היטב. במידת הצורך ניתן להתאים משקפיים גם לתינוקות ופעוטות, דבר שיכול להשפיע משמעותית על התפתחות הראייה, הדיבור והלמידה בהמשך.
בדיקות אלו מאפשרות אבחון מוקדם ומניעת פגיעה קבועה בראייה, ולכן מומלץ לבצע בדיקות ראייה שגרתיות גם בגיל הרך – במיוחד כאשר יש היסטוריה משפחתית של בעיות ראייה, פזילה או עין עצלה.
Posted in: שאלות ותשובות על ראייה ונושאים כלליים
