ההיסטוריה של המשקפיים

כשלושה מיליון ישראלים מרכיבים משקפיים, שבלעדיהם איכות הראייה שלהם הייתה ירודה.
אנחנו נוטים להתייחס למשקפיים כאל אביזר מובן מאליו ולא שואלים את עצמנו איך הכל התחיל,
ומי חשב על האפשרות לתיקון הראייה באמצעות עדשות.

הכל התחיל ממש מזמן…
אנשים משתמשים באמצעים לתיקון הראייה כבר מתחילת הספירה ואולי אפילו כמה מאות קודם לכן.
בשנת 60 לספירה, הפילוסוף הרומי סנקה, השתמש בכדור זכוכית מלא מים כדי להגדיל את הטקסט שקרא,
והקיסר נירון צפה בקרבות גלדיאטורים בעזרת "משקפת" אזמרגד.

בימינו אין צורך להשתמש בכלים לא מדויקים מסוג זה,
אך מעניין לראות את הדרך הארוכה שעבר תחום תיקון הראייה מאז ועד היום.

עדשות מתקנות לאורך מאות שנים

יעברו כמעט אלף שנים מתקופת האימפריה הרומית עד שייצרו עדשות שעוזרות לקריאה.
היו אלה נזירים באירופה של המאה העשירית, שעסקו במלאכת הקליגרפיה העדינה,
שהעלו את הרעיון ללטש כיפות של קוורץ שקוף ולהביט דרכן על מלאכתם.
הם עשו זאת כדי לראות בבירור את הפרטים הקטנים.
את הכיפות הם כינו "אבני קריאה".

רק בסוף המאה ה-13 עלה בדעתו של מישהו להכניס שתי אבני קריאה למסגרת, כך שיהיה ניתן להרכיבן על העיניים.
המצאת המשקפיים יוחסה לאיטלקי מפירנצה בשם סלבינו דה ארמתי,
אך חוקרים מטילים ספק בקיומו של האיש הזה, ולמרות השערות מלומדות בנושא, זהותו של הממציא האמיתי לא ידועה.

המשקפיים של תקופה זו נועדו לתקן רוחק ראייה, כמו משקפי קריאה בימינו.
העדשה הקעורה, לתיקון קוצר ראייה הומצאה כנראה במאה ה-15 ע"י ניקולס מקוסה – פילוסוף, מתמטיקאי ואסטרונום.
אך רק ב-1604 פורסם מחקרו של יוהאנס קפלר ובו הסבר מדויק על הדרך בה עדשות קעורות וקמורות מתקנות את הראיה.

המשקפיים הופכים מסמל סטטוס לאביזר מקובל

המשקפיים הראשונים היו יקרים מאוד כי היו עשויים מקריסטל.
עובדה זו הרחיקה אותם מהישג ידם של רוב האנשים, והם הפכו לסמל סטטוס של העשירים.
המצאת הדפוס הזניקה את אחוזי האוריינות ואיתם גם את הביקוש למשקפי קריאה,
לכן התחילו לייצר את עדשות המשקפיים מזכוכית, מה שהוזיל אותם משמעותית.

משקפיים עם ידיות ועדשות עם מרשם

עד 1727 המשקפיים היחידים היו משקפי מצבט או משקפיים עם ידית לאחיזה,
בשנה זו הומצאו ידיות המשקפיים על-ידי אופטיקאי בשם אדוארד סקרלט.
כמה עשורים מאוחר יותר נוספו צירים לידיות המשקפיים, כך שניתן היה לקפל את המשקפיים ולהניחם בכיס.
בתחילה, לא היה למשקפיים אלה ביקוש רב – משקפי האופרה בעלי הידית נשארו באופנה ל-200 שנה נוספות.

גם העדשות הותאמו באופן אישי ע"י מנפחי זכוכית מוכשרים יותר או פחות.
כבר ב-1784 המציא המדען בנג'מין פרנקלין את המשקפיים הדו-מוקדיים,
כי סבל מקוצר ראייה ומזוקן ראייה בו-זמנית, וב-1827 המציא האסטרונום הבריטי ג'ורג' ארי את העדשות המתקנות אסטיגמטיזם (צילינדר),
אך  רק ב-1862 המציא רופא העיניים ההולנדי הרמן סנלן,
את הלוחות לבדיקת הראייה הנקראים על שמו – לוחות סנלן לבדיקת ראייה מדויקת – ומאז אנחנו רוכשים משקפיים לפי מרשם.

משקפיים מודרניים

כיום, אנו זוכים ליהנות מתוצאותיהן של אלפיים שנות ניסוי וטעיה.
ההיסטוריה של המשקפיים הובילה אותנו להישגים מדהימים בתחום האופטיקה.
אנו יכולים לבחור מסגרות משקפיים ועדשות ממגוון צורות וחומרים בהתאם לאורח חיינו ולטעמנו.
אנחנו יכולים להצטייד במשקפיים רב-מוקדיים שמאפשרים לנו לראות היטב לכל הטווחים
ולצפות אותם בציפוי מגן כדי להפוך אותם ליעילים ועמידים יותר.
וכמובן – אנחנו יכולים לרכוש במקומם עדשות מגע, שראויות לסקירה משלהן.

*מאמר זה מוגש כידע כללי להעשרת הגולשים באתר