תיקון פזילה: שימוש בתפרי התאמה מעלה את אחוזי הצלחת ניתוח פזילה במבוגרים

מקובל לחשוב שלא ניתן לתקן פזילה בגיל מבוגר. עובדה זו לא נכונה, ואף ההיפך הוא הנכון: יותר קל לתקן פזילה בגיל מבוגר.

כאשר מבצעים את הניתוח באמצעות תפרי התאמה  מעלים את אחוזי ההצלחה של ניתוח לתיקון פזילה במבוגרים.

ניתן לקרוא על כך במאמר הבא..

הדרך לתיאום משולם בין העיניים / פרופסור יאיר מורד

לכל בני האדם שתי עיניים הפועלות בתיאום זו עם זו.
בזכות תיאום זה יש לנו, בניגוד לחיות אחרות, ראיית עומק תלת ממדית מדויקת.
ואולם קורה לעיתים שהעיניים אינן מתואמות זו עם זו, כאשר עין אחת צופה קדימה, פונה העין השנייה פנימה או החוצה, במילים אחרות: האדם פוזל.

הטיפול בפזילה משתנה ממטופל למטופל ותלוי בסוג הפזילה.
פזילות רבות אפשר לתקן בעזרת משקפיים, שמונעות מאמץ ראיה ולכן מונעות את הפזילה.
פזילות אחרות ניתן לתקן בעזרת תרגיל עיניים, המשפרים את הקשר בין האחת לשנייה ואת תפקוד העיניים יחד.
אבל יש מקרים בהם אין מנוס, וצריך לבצע ניתוח לתיקון הפזילה.

כל ניתוחי הפזילה מבוצעים על השרירים המניעים את העין.
לכל עין שישה שרירים המניעים אותה: ארבעה ישרים המנעים אותה פנימה, החוצה, למעלה ומה, ושניים אלכסוניים, המניעים אותה בסיבוב סביב צירה.
כל אחד מהשרירים הללו דומה לרצועה, המושכת את העין בכיוון מסוים.

אצל התינוקת שבתמונה 1 למשל, השריר הפנימי פעל בחוזקה ולכן אחת העיניים סטתה פנימה, בניתוח פזילה הסטנו את השריר הפנימי לאחור והחלשנו אותו. כך תוקנה הזילה.

חיזוק פעילותו של השריר, לעומת את נעשה על ידי הפיכתו למתוח יותר.
זאת אנו משיגים על ידי חיתוך חלק מהשריר וחיבורו ברצועה מתוחה חזרה לדופן העין.

ואולם, עדיין נשארת בעיה בלתי פתורה אחת למנתח: כמה בדיוק להזיז את השריר? הרי כל פזילה שונה מרעותה.
ישנן פזילות גדולות מאוד המחייבות הזזה גדולה וישנן כאלה שהן כל כך קטנות עד כי יש להזיז את השריר ב 3-4 מילימטרים בלבד.
לכל מנתח יש טבלאות בערתן הוא מחליט בדיוק כמה להזיז את שרירי העין, על פי גודל הפזילה.
אלא שטבלאות אלה בנויות על פי ממוצעים ונכונות רק לגבי 80 עד 85 אחוזים מהאוכלוסייה. ומה עם כל השאר?

הפתרון: תפרי התאמה

ובכן, עובדה ידועה היא שב15 אחוז מהמקרים לאחר הניתוח נותרת פזילה מסוימת, ולעיתים יש אף צורך בניתוח תיקון נוסף.
את הדילמה הזאת פותרת שיטת תפרי ההתאמה. בשיטה זו אנו מנתקים את השריר ממקומו ותופרים אותו במיקום חדש, על דופן העין.
ואולם עתה, התפרים נתפרים כך שניתן יהיה לפתוח אותם ביום שלאחר הניתוח ולהזיז את השריר שוב קדימה או אחורה.

בתמונה 5 אנו רואים כי אחד השרירים הישרים נותק ממקומו ונתפר לדופן העין בעזרת חוט.
בקצה החוט ישנה לולאה אותה אפשר להניע קדימה ואחורה וכך לשנות את מיקומו של השריר.
בסוף הניתוח נחבשת עין המנותח עם אותם חוטים.

למחרת היום, לאחר שהוא התאושש, הוא חוזר שוב לבדיקה. המנתח בודק את זווית הפזילה שלו ואם הוא עדיין אינו מרוצה מהתוצאה, הוא יכול, בעזרת טיפות הרדמה מקומית, לשנות את מנח השריר ולהפוך אותו למתוח יותר או פחות וכך לשפר את זווית הפזילה.

כך אנו יכולים לשפר את תוצאות ניתוחי הפזילה ולהפוך אותן לפחות בלתי צפויות.

תפרי התאמה בניתוחי פזילה למבוגרים

חשוב להדגיש כי פרוצדורה זו יכולה להתבצע רק אצל מנותחים המשתפים פעולה עם הבדיקה, ולכן איננה אפשרית בילדים קטנים.
ניתן לבצע אותה החל מגיל 12-13 ומנתחים רבים – והח"מ ביניהם – מעדיפים לנתח את כל החולים המבוגרים שלהם בשיטה זו.
אצל ילדים קטנים אנו נוטים בשיטה זו רק במצבים בהם מדובר בפילה מסובכת, שתוצאותיה בלתי צפויות.
במקרה כזה, אנו משאירים את אחד השרירים קשור בתפר הניתן לפתיחה, אך סוגרים את מעטה העין מעליו.
לאחר שהילד מתאושש מעט אנו בודקים אותו שנית. אם אנחנו מרוצים מהתוצאה אין ורך לעשות דבר, כיוון שמעטה העין סגור, הילד יכול ללכת הביתה והחוטים יתמוססו מעצמם.
אם, לעומת זאת, איננו מרוצים מהתוצאה, אנו מחזירים את הילד לחדר הניתוח, מרדימים אותו שוב בעזרת מסיכה לזמן קצר, ומזיזים את השריר.

שיטת תפרי ההתאמה הנהוגה זה מספר שנים בעולם, שיפרה את תוצאות ניתוחי הפזילה והורידה את שיעור הניתוחים החוזרים.
אנו ממליצים להשתמש בה בכל מנותח המסוגל לכך.