השאלה "איך לדעת אם אני פוזל" מגיעה בצורות שונות. יש מי ששואל את עצמו אחרי שחבר העיר לו משהו על העיניים. יש מי שרואה תמונה שנראית לו מוזרה בלי לדעת בדיוק למה. יש מי שמרגיש שמשהו לא לגמרי מסתדר, בלי להצליח לשים את האצבע. השאלה הזאת מעניינת דווקא בגלל שהיא מגיעה לרוב מאנשים שמכירים את הפנים של עצמם היטב, ובכל זאת לא הצליחו לענות עליה לבד מול המראה.
פזילה, בניגוד למה שנהוג לחשוב, לא תמיד ניכרת במבט אחד. יש סוגים שמתחבאים, יש כאלה שמופיעים רק בעייפות, ויש כמובן את אלה שהאדם עצמו מפתח מנגנוני פיצוי מתוחכמים כדי להסתיר, אפילו מעצמו. המאמר הזה עוזר להבין איך לבדוק, על מה להסתכל, ומתי הגיע הזמן להעביר את השאלה לרופא.
מהי פזילה (בקצרה)
פזילה היא מצב שבו שתי העיניים לא מתבוננות לאותו כיוון בו זמנית. בזמן שעין אחת מתמקדת במה שמסתכלים עליו, השנייה יכולה לסטות פנימה לכיוון האף, החוצה לכיוון הרקה, למעלה או למטה. בבריאות הרגילה, המוח מקבל שתי תמונות כמעט זהות מכל עין ומחבר אותן לתמונה תלת ממדית אחת. כשיש פזילה, החיבור הזה נשבר, והמוח נאלץ לבחור אחד משני פתרונות לא נעימים, לראות כפול או להתעלם מהתמונה של עין אחת.
הסיבה שההבחנה בפזילה עצמית מסובכת היא שהמוח מצטיין בעבודה השנייה – ההתעלמות. הוא מדחיק את התמונה של העין שסוטה ממסלולה, בלי לספר לאיש, וממשיך לתפקד. אצל מבוגרים שהתפתחו כך מגיל צעיר, התחושה היומיומית תהיה תקינה, גם אם אובייקטיבית גלגלי העיניים לא מיושרים.
למה קשה לזהות פזילה מול מראה?
כאן יש פרדוקס. כדי לבדוק אם יש פזילה, צריך להשתמש באותן העיניים שבודקים. ברגע שבו מסתכלים על הבבואה, המוח כבר עשה עבודת סנכרון, וייתכן שהוא מסתיר בדיוק את מה שמנסים לראות. פזילות קלות נוטות להישאר מתחת לרדאר בבדיקה עצמית, במיוחד כשמדובר בפזילה סמויה, מצב שבו העיניים ישרות ברוב הזמן והסטייה מופיעה רק במצבי עייפות ומתח.
בנוסף, יש הבדל בין פזילה שנראית לצופה מבחוץ לפזילה שהאדם עצמו מרגיש. צופה חיצוני שם לב לזווית של העיניים ביחס לפנים. האדם עצמו, ברוב המקרים, מרגיש רק את התוצאה, כאב ראש, מאמץ, עייפות בראייה, לפעמים ראייה כפולה חולפת. אלה תסמינים שקל לייחס למאה סיבות אחרות, מחוסר שינה ועד צפייה מרובה במסך המחשב.
בדיקות ביתיות שאפשר לעשות לבד
ישנן מספר דרכים לבדוק את זה בבית ברמה בסיסית. הן לא תחליף לבדיקה מקצועית, אבל הן יכולות לתת אינדיקציה ראשונית.
בדיקת המראה הישרה. עומדים מול מראה בתאורה טובה, במרחק של כחצי מטר, ומתמקדים בקצה האף. בזמן שהמבט נשאר קבוע, מנסים לשים לב לשתי האישונים. האם שניהם ממורכזים בתוך הלבן של העין באופן סימטרי, או שאחד מהם קרוב יותר לפינה מסוימת של העין. חשוב שהראש יישאר ישר לחלוטין, כי הטיית ראש קלה יכולה ליצור אשליה של פזילה שלא קיימת.
בדיקת התמונות. הטלפון הפך במקרה גם למכשיר אבחון סביר. מסתכלים על תמונות פנים אחרונות, רצוי כאלה שבהן מסתכלים ישר למצלמה. אם ההבזק של המצלמה מופיע בשתי העיניים באותה נקודה בדיוק ביחס לאישון, זה סימן טוב. אם הוא נופל במקום שונה בכל עין, זה יכול להעיד על פזילה. השיטה הזאת נקראת רפלקס האור הקורניאלי, והיא אחת הבדיקות שרופאי עיניים משתמשים בהן, בגרסה מתקדמת יותר. שווה לעבור על כמה תמונות מזוויות שונות, כי פזילה קלה יכולה להתגלות בזווית אחת ולא באחרת.
בדיקת הכיסוי. יושבים מול מראה, מסתכלים על נקודה במרחק של שני מטר בערך. מכסים עין אחת ביד למשך שתי שניות, ואז מסירים את היד ומסתכלים לרגע על העין שנחשפה. אם רואים אותה זזה כדי להתמקד, זה סימן שהיא הייתה מוסטת כשהייתה מכוסה. חוזרים על התהליך עם העין השנייה. הבדיקה הזאת מדויקת יחסית, אבל דורשת שיתוף פעולה של המוח שלא תמיד קורה בבית, וברוב המקרים כדאי לבקש מבן משפחה להסתכל מבחוץ ולתאר מה הוא רואה, במקום לנסות לתפוס את התנועה במראה
בדיקה עצמית: האם יש לי פזילה
סמנו את המשפטים שמתאימים לכם. הבדיקה נועדה לתת אינדיקציה ראשונית בלבד ואינה מחליפה בדיקה מקצועית.
- ראייה כפולה שהחלה בשבועות האחרונים ולא חלפה
- שינוי פתאומי בזווית של אחת העיניים
- ירידה פתאומית בחדות הראייה בעין אחת
סימנים עקיפים שמצביעים על פזילה
מעבר לבדיקות הישירות, יש רמזים שהגוף שולח. כאבי ראש כרוניים באזור המצח או סביב העיניים, במיוחד אחרי מאמץ ראייתי כמו קריאה או מסך, יכולים להעיד על פזילה סמויה שהמוח נאבק לתקן. ראייה כפולה, גם אם היא חולפת ומופיעה רק בעייפות, היא דגל אדום. תחושה שהעיניים "בורחות" בסוף היום, קושי במעבר מהסתכלות רחוקה לקרובה, וצורך תדיר לעצום עין אחת כדי לקרוא או להתמקד, כל אלה תסמינים שראוי לבדוק.
הסביבה גם שולחת סימנים. חברים או בני משפחה ששואלים "לאן אתה מסתכל" בזמן שיחה, תמונות שבהן האדם נראה מוזר לעצמו בלי לדעת בדיוק למה, קושי בתפיסת עומק בפעולות כמו יציקת קפה או תפיסת כדור, וטעויות קטנות בשיפוט מרחקים בזמן נהיגה או חנייה, יכולים כולם להצטרף לתמונה המלאה. אנשים מסוימים מפתחים גם הטיית ראש קבועה, זווית קלה של הפנים ביחס לכתפיים, שהיא מנגנון פיצוי לא מודע. מי שרואה את עצמו בסרטון יכול לגלות שהראש שלו מוטה תמיד לאותו צד.
מתי מה שנראה כמו פזילה הוא לא פזילה
יש תופעה שנקראת פזילה מדומה, פסאודוסטרביזמוס, וההבדל שלה מפזילה אמיתית חשוב. בעיקר אצל תינוקות וילדים קטנים, אבל גם אצל מבוגרים עם מבנה פנים מסוים. קפל עור באזור האף או גשר אף רחב יכולים ליצור אשליה של פזילה פנימית שאיננה קיימת בפועל. העיניים ישרות לחלוטין, אבל המראה החיצוני מטעה. גם אסימטריה קלה בעפעפיים או בגובה של הגבות יכולה ליצור רושם דומה.
הבדיקה של רפלקס האור, שהוזכרה קודם, עוזרת להבחין בין השניים. אם ההבזק נופל באותה נקודה בשתי העיניים, אין פזילה, גם אם המראה החיצוני מרמז אחרת. אצל תינוקות המראה הזה משתנה עם הזמן ככל שהאף מתפתח, ולכן חלק ממה שנראה כמו פזילה בגיל שלושה חודשים נעלם מעצמו עד גיל שנה. אצל מבוגרים המבנה קבוע, ואם יש חשד, בדיקה קצרה סוגרת את השאלה.
מתי כדאי לגשת לבדיקה
אם אחת הבדיקות הביתיות העלתה חשד, אם התסמינים העקיפים נשמעים מוכרים, או אם פשוט יש הרגשה שמשהו לא לגמרי תקין בעיניים, זה הזמן. בדיקה מקצועית כוללת כלים שאי אפשר לשחזר בבית, בדיקת כיסוי מדויקת בעזרת מוטות פריזמה, בדיקת ראייה דו עינית, מדידת זווית הסטייה בדיוק של דרגות בודדות, והערכה של תפקוד השרירים החיצוניים של העין.
חשוב במיוחד לגשת לבדיקה אם התסמינים חדשים, כלומר הופיעו בגיל מבוגר בלי שהיו קודם. פזילה פתאומית חדשה אצל מבוגר יכולה לעיתים להצביע על בעיה עצבית או שרירית שדורשת בדיקה מהירה. שינוי פתאומי בזווית העיניים, ראייה כפולה שהחלה לפני שבועיים ולא חלפה, או ירידה בחדות הראייה בעין אחת ללא סיבה ברורה, אלה מקרים שבהם רצוי לא לחכות.
לסיכום, בדיקה עצמית של פזילה היא נקודת התחלה ולא סוף פסוק. המוח שלנו טוב מדי בהסתרה מעצמו, והפזילות המעניינות ביותר, מבחינה קלינית, הן דווקא אלה שקשה לזהות ללא ציוד מקצועי. אם השאלה עלתה, ברוב הגדול של הפעמים היא שווה בדיקה רפואית. במקרה ה"גרוע" יוצאים בידיעה שהכל תקין, וזה כשלעצמו שווה מצוין. במקרה הטוב מגלים משהו שאפשר לטפל בו, במגוון דרכים שהתפתחו מאוד בשנים האחרונות.
